כשילדי גן גולן יכנסו לגן השבוע, אם לא תהיה שביתה כמובן, הם יפגשו את קובי יונסיאן, בן 48, תושב אשקלון. לא תהיה שם גננת, אלא גנן מסור וחם שחוזר לגן אחרי שנת שבתון.
הוא נתקל בכל השאלות הלגיטמיות והמוזרות ביותר, ולא, הוא לא מצטער לרגע שעשה הסבת מקצוע והפך לגנן.
הוא מעיד על עצמו כאשקלוני מהימים של הדיונות והפרדסים. גרוש ואב לשני בנים בזוגיות שנייה נפלאה.
יונסיאן הוא בעל תואר ראשון מהמכללה למינהל, במנהל עסקים עם התמחות במימון ומערכות מידע ותואר שני MA במשפטים באוניברסיטת בר אילן.
"בעקבות חוק טרכטנברג עשיתי הסבה במכללת אחווה, כך משנת 2013 אני עובד בגנים, בשנה הראשונה הייתי גנן (עם שני קמצים על משקל המקצועות) משלים בשני גנים ועבדתי בצהרונים. ב2014, שנת יישום חוק טרכטנברג שובצתי כמנהל גן, הראשון והיחיד בעיר", הוא מספר.
השאלה שהכי הרבה שואלים אותך אני מניחה, למה בחרת להיות גנן?
"אמא שלי הייתה גננת עד שפרשה לגימלאות, יש לי אחות גננת ואחותי השנייה עשתה דוקטורט בחינוך בגן של אמא. כל חיי סובבים את החינוך לגיל הרך. כשנולד בני הבכור הבנתי שאני רוצה לבלות וללוות את ילדיי כמה שיותר וביחד עם הרקע המשפחתי והחיבור הטבעי לילדים יצאתי לדרך חדשה".
איך הורי הגן מקבלים אותך?
"זו שאלה מצויינת במיוחד באזור הדרום בו אין גננים. בשנה הראשונה הורמו הרבה גבות ולא אחת נשאלתי האם אני נשוי ויש לי ילדים. בתוך זמן קצר השתנה הלך הרוח בעיקר בזכות הילדים שהם אמיתיים וישירים, כשהילדים חזרו הביתה עם חוויות ומשוב שמח וההורים הכירו אותי וחלקו חוויות ודעות גם ברשתות החברתיות. לשמחתי, היום אני פוגש בעיקר דעות חיוביות ומפרגנות והעניין המקצועי הוא לפני העניין המגדרי. במרכז הארץ יש הרבה גננים ואני מקווה שהילדים בכל הארץ יפגשו עוד ועוד גננים".
מה משך אותך להיות בתפקיד שהוא בד"כ מזוהה עם נשים?
"אני מאוד מודע ומגיב לפערים מגדריים, אך זו לא הסיבה שבחרתי להיות גנן בגן ילדים. גדלתי במשפחה של גננות והחינוך לגיל הרך היה נוכח בבית תמיד. החיבור לילד הפנימי שבי עם ההבנה ותקשורת מוצלחת עם ילדים הובילו למקום הטבעי שלי בגן הילדים מבלי שאתן את הדעת על המגדר כמכשול".
למה אנחנו לא רואים יותר גננים בגני הילדים לעומת מורים שיש הרבה יותר?
"העבודה בגן הילדים היא אינטנסיבית ומרגע הכניסה לגן ועד ליציאה ממנו אין ולו דקה פנוייה. אני של הילדים בכל שנייה ולכן נדרשת קשת רבה של משאבים אישיים ללא קשר למגדר. בעבודתי הקודמת השתכרתי פי 3 מהמשכורת שאני מקבל היום, כך שהשכר הנמוך מהווה חסם פרגמטי ומשמעותי. גם תפישות המגדר בנרטיב החברתי אינן מעודדות יותר גננים. אני מכיר הרבה גברים בעלי סבלנות, יכולת ורצון לעבוד עם ילדים, שלבסוף בוחרים בדרך הקלה והרווחית להתפרנס במקום אחר".
מה הקשיים בלהיות גנן?
"אני לא חושב שיש הבדלים באתגרים והקשיים בעבודה בגן ילדים שמקורם בהבדל המגדרי. הקשיים והאתגרים הם רבים ומשמעותיים ומקורם בחוסר היכולת של הגורמים המעורבים להבין את השטח ואת טובת הילדים. הבעיה היא שלרשות המקומית, המשרד הממונה וההורים יש רצונות ותפישות שלא פוגשות את המציאות בגן הילדים".
אירוע משמעותי בקריירה שזכור לך או השפיע עלייך?
"אני מאמין גדול ברצף חינוכי, כלומר כשקבוצת ילדים מתחילים יחד בגיל 3 את גן טרום טרום חובה וממשיכים עם הצוות עד גן חובה והמעבר לכיתה אלף. זכיתי ללוות קבוצה אחת ברצף חינוכי של 3 שנים. קיבלתי את הילדים בני 3 וחלקם אף היו בני שנתיים ושמונה חודשים ונפרדתי מהם כשעלו לכיתה א'. השנים הללו היו סופר משמעותיות כי נוצרו קשרים ומחויבויות שאינם מתפתחים בשנת לימודים אחת. החיבור למשפחות היה מרגש וממלא לכולם ותרם רבות לקידום, צמיחה והעצמת הילדים. מרגש אותי שעד היום הורים מאותה קבוצה פונים אליי להתייעץ ולשתף".
קרה שספגת עלבונות?
"גננות וגננים סופגים עלבונות ישירים ועקיפים מדי יום וכמעט מכל כיוון וחייבים להגיע לעבודה נטולי אגו. לכל ישראלי/ת יש דעה כיצד יש לנהל את גן הילדים ורבים מהם מביעים זאת בקול רם ללא קשר למציאות. יש לא מעט הורים שלא פותחים להם את השער בזמן שהם רוצים, נוטים להשתלח בצוות. אני לא אשכח לעולם את האיומים האישיים והפיוטיים שקיבלתי מאבא שאישתו הביאה את הילד לגן באיחור ונאלצה להמתין ליד השער".
תספר לי על היום הראשון שלך בגן ילדים.
"את היום הראשון שלי בניהול גן לעולם לא אשכח, הגן היה חדש וריק מציוד, למעט ריהוט בסיסי. הילדים היו בני 3 וישבתי על הרצפה מחבק ילדים בוכים שנכנסו לי לתוך הלב וגרים שם עד היום".
ציפיות לשנה החדשה?
"אני חוזר משנת שבתון ומתרגש מאוד לקראת העשייה בגן. אני מביא לגן תובנות ויכולות מתחומים רבים ומצפה לעלות עוד במדרגות העשייה המשמעותית".
מה דעתך על השבתת שנת הלימודים? בעד או נגד?
"אני מתנגד להשבתת הלימודים, אך מצר על כך שרק השבתת הלימודים תוביל להסכם שבסבירות גבוהה לא יפתור את הבעיות האקוטיות במערכת החינוך. אני גר אצל ההורים וסמוך אל שולחנם, לולא תמיכתם לא הייתי יכול להרשות לעצמי לעבוד כגנן. היחס המבזה אל עובדי ההוראה הוא נרטיב חברתי כה רחב שאפילו נציגי עובדי ההוראה לא מבינים ולא רואים את המצוקה, הקושי והעלבון. אף הסכם שכר לא יקדם הטבה אמיתית בעניין. נדרש שינוי מקיף שבמרכזו הם הילדים ועיקרו כיתות קטנות ויעודיות מורות וגננים מוכשרים ויחס חברתי מכבד".
מה אתה מאחל לילדי הגן לשנה החדשה?
"שנטייל ונשחק ללא חשש מאזעקות, שנשב קרוב קרוב לא חשש ממגפות ושתהא לנו יציבות ללא חשש משביתות".
