מעלים על הכתב מחשבות פרטיות שעוברות על עצמנו ביום השישי, למען נהרהר ונתחזק כולנו יחד כאיש אחד לכבוד שבת קודש. וכאשר עדה שלמה חושבת מחשבות קדושות כאלו לכבוד שבת וכל אחד לפי הבנתו ולפי מה שנתן לו הקב״ה ובכח הרבים, נזכה לשפע גדול ולאור גדול שיושפע מכל העולמות על הכלל ועל הפרט.
הנה רבנו החיד״א זצוק״ל בספרו ״מורה באצבע״ (סימן ד אות קלד) כותב וזה לשונו, ישתדל להכין בעצמו איזה דבר מצרכי שבת, לקנות איזה דבר בידיו. ויכוון לקיים מצות עשה ״והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו״. וכתבו גורי האר״י זצ״ל, כי הטורח בצרכי שבת בעצמו בשמחה, מתכפרים לו עוונותיו.
והנה כל אדם מאיתנו ישתדל בשמחה גדולה לקיים מצוה זו ובאהבה מרובה. וידע שעל ידי מצוה זו מתקן פגמים שנפגמו בשורש וזוכה להארה גדולה. ואין אנשים מבינים ויודעים כמה תיקון בשמים עושים, בדבר פשוט שקונים ומשתדלים לעשות דבר בכונה ושמחה לכבוד שבת קודש.
ואפילו אדם שאין לו כסף ומצבו דחוק, ילווה כסף ולא יחשוש ולא ידאג ויעשה דבר זה בשמחה עצומה, שכבר הגמרא (ביצה טו) אומרת, לוו עלי ואני פורע. והנה כאשר אין לאדם כסף והולך ומלווה ומקיים מצוה זו בשמחה גדולה, מעלתו רמה מאוד ומשיג בכח מצוה זו דברים עצומים.
ושנים רבות היה קשה לנו, מדוע המצוה הזאת שאם אין לאדם כסף והולך ומלווה בשמחה וקונה דברים לשבת בשמחה, מעלתו והתיקון שעושה בשמים עצום.
ועוד זוכרים אנו מעשה באדם שהיה לו דוחק גדול של פרנסה וחובות עצומים, והיה מצטער והיה הולך לצדיקים ומבקש ישועה בענין הפרנסה.
באחד הימים היה אצל צדיק נסתר והצדיק אמר לו, אתה לומד תורה מדוחק, מקפיד קלה כבחמורה אבל מפסיד עולם שלא יודע לנצל את המעלה הגדולה שיש במצב שלך, של העניות והקושי. תנצל את המצב שלך לפני שירחיב השם גבולך, ולך תקיים בשמחה בערב שבת לוו עלי ואני פורע. תלך ללוות כסף במיוחד לצרכי שבת ותלך בעצמך ותקנה דברים לכבוד שבת בשמחה גדולה.
וכך עשה אותו אדם שהיה מלפנים אדם אמיד ונפל מנכסיו ואחרי שקיים מצוה זו כמה שבתות, קיבל פרנסה מכובדת באמריקה, במיאמי ומאותו זמן השתפר מצבו.
ואנחנו חשבנו הרבה מה הענין הגדול להלוות לשבת קודש ובשמחה, ואחרי שנים מצאנו בספרים הקדושים שביארו שהראשי תיבות של לוו עלי ואני פורע (למפרע) פוע״ל.
והנה הקב״ה אומר, מי הקדימני ואשלם. והנה האדם הזה העני, הוא הקדים כביכול והוא קדם להקב״ה. ולכן על מצוה זו של להלוות לשבת ולקנות דברים בשמחה הזכות עצומה וחשובה.
ומי יודע איזה תיקונים רוצה הקב״ה מהאדם ומביא עניות לאדם רק שיזכה לקיים, לוו עלי ואני פורע, אבל בשמחה ובאהבה ובדיוק לכבוד שבת, ולא הלוואה לחיות ולהתקיים אלא ממוקד להלוות לכבוד שבת בשמחה עצומה. ולכוון שלווה על פי דברי הגמרא, לוו עלי ואני פורע. שבזה מקדים כביכול את הבורא ושכרו ותיקונו עצום מן השמיים.
ובכל יום שישי חוזרים ומספרים לעצמנו ולאחרים הסיפור שהוא סגולה לשפע, על יוסף מוקיר שבת כדמובא בגמרא (שבת קיט) וזה לשון הגמרא: יוסף מוקיר שבת, הוה ההוא נוכרי בשבבותא, דהוו נפשי נכסיה טובא.
אמרי לי כלדאי, כלוהו נכסי- יוסף מוקיר שבי אכיל להו. אזל זבנינהו לכולהו נכסי, זבן בהו מרגניתא, אותבא בסייניה, בהדי דקא עבר מברא אפרחיה זיקא שדייה במיא, בלעיה כוורא, אסקוה אייתוה אפניא דמעלי שבתא, אמרי מאן זבין כי השתא, אמרי להו זילו אמטיוהו לגבי יוסף מוקיר שבי דרגיל דזבין. אמטיוה נהליה, זבניה, קרעיה אשכח ביה מרגניתא, זבניה בתליסר עיליתא דדינרי דדהבא, פגע ביה ההוא סבא אמר מאן דיזיף שבתא פרעיה שבתא.
תרגום הסיפור :
יוסף היה מכבד את השבת. היה גר בשכנותו גוי עשיר בעל נכסים רבים ואמרו לו החוזים בכוכבים, שכל נכסיו יפלו לידי יוסף מוקיר שבת. כדי שזה לא יקרה הלך אותו גוי ומכר כל נכסיו וקנה בהם אבן יקרה והכין לו כובע מיוחד ובו הטמין את המרגלית היקרה.
בזמן שהגוי עבר את הגשר מעל הנהר, העיפה הרוח את כובעו ובו המרגלית לנהר, ודג שהיה בנהר
הזדמן ובלע את הכובע. העלו דייגים את הדג והביאו אותו לשוק סמוך לשבת.
אמרו הדייגים, מי יקנה כעת לפני שבת דג. אמרו להם, לכו ליוסף מוקיר שבת שרגיל בקניית דגים לשבת. הביאו לפניו וקנה יוסף את הדג.
חתך יוסף את הדג לנקותו וראה בו את המרגלית היקרה. מכרה יוסף וקיבל עבורה הון עתק.
פגש את יוסף אדם זקן ואמר לו, מי שמלווה לשבת, השבת פורעת לו.
מעשה זה אנו נוהגים בכל יום שישי לחזור לספר אותו והוא ודאי משפיע שפע רב מכל העולמות, ורואים איזה שכר גשמי וודאי רוחני זוכה למי שמשתדל במסירות לכבוד שבת קודש. עין לא ראתה ואשרי מי שעושה רצון השם ברוך הוא.
ואחרי שיגמור ההכנות לצרכי שבת קודש וכל הדיבורים שהזהירו רבותינו להשתדל ביום השישי, שנים מקרא ואחד תרגום, טבילה במקווה וירחץ פניו ידיו ורגליו שיש סוד גדול בזה. ויזהר זהירות גדולה ביותר ביום שישי מן המחלוקת ״לא תבערו אש בכל מושבותיכם״ וישתדל ביותר לרדוף שלום, אהבה ואחוה ביום השבת.
וייחד בגדים מיוחדים לשבת קודש, וכשלובש הבגדים יאמר בפיו, לכבוד שבת קודש. ומור זקני בבא מאיר זצוק״ל, הקפיד שגם משקפיים יהיו לו מיוחדים לכבוד שבת קודש. וילבש בגדים לבנים לכבוד שבת, יקבל על עצמו תוספת שבת בסוד ״עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות״.
ולפני התפילה יהרהר במצות התשובה ויכניע את ליבו בתשובה שלמה. וישים מול עיניו את דברי הגמרא (שבת קיט) המתפלל בערב שבת ואומר ויכולו, שני מלאכי השרת אומרים לו ״וסר עונך וחטאתך תכופר״.
ובכל ערב שבת מקפידים אנו לשים מול עינינו את דברי רבנו חיים בן עטר זצוק״ל, שמביא את דברי הגמרא (חגיגה יב) היה העולם רופף ורועד, עד שבאה שבת ונתקיים העולם. והכונה כי ביום השבת קודש ברא השם ברוך הוא נפש העולם, וזהו שבת. וינפש פירוש, כשבאה שבת נשפע שפע חיוני בכל הנבראים. כי קודם השבת לא היה נפש לכל הנבראים, אלא ששת ימים עשה השם.
וידע האדם את דברי הגמרא בשבת שם, כל המתפלל בערב שבת ואומר ״ויכולו״ נעשה שותף להקב״ה במעשה בראשית. ויקפיד כל רגע פנוי ביום השבת ללמוד בו תורה, להתבונן בפסוקים של ספר דברים, ויכוון כל אות להעלותה למקום עליון.
וכך בפשטות יחשוב גם אם לא מבין ויודע סודות הכונות, כל אות יצייר בדעתו איך כתובה בתורה בדיוק עם כל התגים, ויצייר שמעלה אות אות לשמים.
וידע שהגמרא בירושלמי (שבת טו) לא ניתנו שבתות וימים טובים לישראל, אלא כדי שיעסקו בהם בתורה. ואם ח״ו אדם לא מקדש את השבת ולא לומד תורה, מראה הוא למפרע שכל מה שלא למד כל השבוע והתבטל, הכל במזיד ולא מאונס ומביא קיטרוג על עצמו מכל ימות השבוע. ואם בשבת מקפיד בלימוד התורה, יש עליו לימוד זכות בשמים, שכל מה שלא למד במשך השבוע היה אנוס.
ויזהר כי המשנה (אבות ד י) אומרת: אם בטלת מן התורה, יש לך בטלים הרבה כנגדך. אם לא מקפיד בשבת ללמוד תורה, פותח פתח להרבה דאגות ועול דרך ארץ שבא על האדם בכל ימות השבוע.
וידע שהשבוע מתחיל בשבת. ואם משבת קודש מקפיד על לימוד תורה, מתחיל את השבוע עם עול מלכות שמים ונדחה ממנו דאגות ועול דרך ארץ.
ויקפיד ביותר בשלוש סעודות של שבת קודש. ונשים מול עינינו את דברי הגמרא (שבת קיח) אמר רב נחמן, תיתי לי דקיימתי ג׳ סעודות בשבת. ורש״י פרש תיתי לי, ישולם שכרי. ועוד שם הגמרא אומרת, אמר רב יוסי יהיה חלקי מאוכלי שלש סעודות בשבת. ומתענג האדם בשלוש סעודות וידע שהעונג הרוחני של שבת קודש מתקן את כל העונג הגשמי שהתענג בעבירות ומעשים לא הגונים ולא רצויים.
ורבי שמעון בר יוחאי אומר, האי מאן דאשלים תלת סעודתי בשבתא, קלא נפיק ומכרזא עליה, אז תתענג על השם. ויזהר מן העצלות כי עצלות קטנה מחריבה עולם שלם.
וישתדל בכל הכח שכל מעשיו יהיו לשם שמים וכל דבר שעושים לשמה, כוחו לעלות עד המקומות הגבוהים ביותר. וזה מה שמוצאים במקום אחד נאמר, ״כי גדול עד שמים חסדך״ ובמקום שני נאמר, ״כי גדול מעל שמים חסדך״ וקשה, האם עד שמיים או מעל שמים, אלא פה בעושים לשם שמים, מעל שמים. ופה בעושים שלא לשם שמים, עד שמים צדקך. וכל מה שאדם עושה לשם שמים מגיע לתקן את המקומות הגבוהים ביותר.
והנה הזוהר הקדוש (בשלח מז) אומר, וקראת לשבת עונג. (ישעיה נח י״ג) עונג דכולא עונג, דעילאין ותתאין דנפשא וגופא. ואפשר לדקדק דר״ת ע׳ילאין ו׳תתאין נ׳פשא ג׳ופא, דהיינו שהשבת עונג כולה.
ובסיום תפילת ערבית ילך לביתו בקדושה ובטהרה ויזדרז לא לדבר דברים בטלים. כי הכל חדא מחתא מ״שיר השירים״, ל״לכה דודי״, ל״ברכו״, ל״תפילת העמידה״ שבה שבע ברכות, לא כתפילת שמונה עשרה, אלא יש רק שבע ברכות כנגד שבע ברכות של חתונה.
ובסיום התפילה ירוץ לביתו וידע ששני מלאכים מלווים את האדם והם כשני עדים המעידים על האדם. ולכן בזריזות ירוץ לביתו בלי שום דברים בטלים ודברי חול. ויזהר לא לכעוס משום דבר וגם אם השטן מרקד ובא לו דברים לכעוס והצדק איתו, לעצור את כעסו.
ויזהר בשבת מן העצבות וידע ששכרו גדול על מניעת הכעס והעצבות. וכל דבריו יהיו בנחת ובדברים רכים וכדברי שלמה המלך (משלי טו א) ״מענה רך ישיב חימה״. ואם ח״ו כועס בשבת, הנשמה היתרה מסתלקת מהאדם והסטרא אחרא מתעברת בו. וכדמובא (איוב יח) ״טורף נפשו באפו״.
ושמענו מקדושי עם ישראל שנהגו פה במרוקו, שבליל שבת קודש אחרי התפילה היו עומדים מול ההיכל והיו אומרים ״ברוך השם אשר נתן מנוחה לעמו ישראל ביום שבת קודש. ריבונו של עולם, יהי רצון מלפניך שתצילני מכל כעס ומכל מחלוקת ומכל יגון ואנחה ומכל עצבות ומכל חילול השם חס ושלום. ותתן לי נחת רוח לסבול כל מכעיסי ומקניטי, לכבוד שמך הקדוש, אמן כן יהי רצון.״
וכיון שגדולי ותמימי קדושי מרוקו מהדורות הקודמים נהגו לומר תפילה זו, ודאי שבנו מסילה ודרך בתפילה זו לעלות למקום גבוה בשמים. ומידה זו טובה, שלעולם יקדים אדם תפילה לצרה. (סנהדרין מד)
ופה לפני שהולך לביתו ולפני שכועס, מתפלל להינצל מן הכעס. וכשיגיע לביתו אם הוריו חיים ובבית, ינשק ידי אימו. שיש סודות גדולים בנישוק ידי האם בליל שבת קודש. ואחרי שיאמר ״שלום עליכם״ יאמר ״בר יוחאי״ אשר יסד רבי שמעון לביא זצוק״ל, שהוא מיוסד על עשר ספירות מלמטה למעלה, שזה מקדש נפש האדם.
ומיד אחרי הקידוש יטול ידיו ויתחיל הסעודה. ולא ידבר דברי חול ויכוון בסעודת ליל שבת שהיא כנגד יצחק אבינו ע״ה ומצילה מחבלי משיח. ויזהר משחוק וקלות ראש ויקפיד ללמוד משניות שבת, ויזהר לא לדבר בשבת מעניני חול. ואחרי כן יברך ברכת המזון כתיקונה, מילה במילה. וטוב לקרוא ברכת המזון בקול וכולם יחד, וכך מקיים מצות עשה דאורייתא.
והנה בכל השבוע על ידי האכילה, האדם מעלה את ניצוצות הקודש, ובשבת התיקון הוא גדול ביותר. ובברכת המזון של שבת קודש, מעלים הכל למקום גבוה ביותר, יותר מכל ימות החול. ועל ידי ברכת המזון בכוונה של שבת, הנשמה מקבלת כח רוחני למשוך שפע רוחני וגשמי מעולמות העליונים.
ישתדל בכל כוחו לכוון ב״רצה והחליצנו״ כי מעלה רמה ביותר היא. ואם יכול בליל שבת לסיים ספר דברים, מעלתו רמה. וטוב ללמוד כל ספר דברים כמקשה אחת ואם קשה לו, יתחיל בליל שבת קודש וימשיך ביום השבת.
ויזהר ביותר בקריאת שמע שעל המיטה שמעלתה רמה וגדולה וכבר הארכנו בזה.
הקב״ה יזכנו לקבל שבתות בשמחה ובטוב לבב, וימחל לנו על כל עוונותינו ונזכה לשבת של שפע, שבת של טובה, שבת שנקבל השפעה לשבוע מיוחד.
