"במקום שאין דין למטה, יש דין למעלה", הרב פינטו מחזק ומסביר את הפסוק "תמים תהיה עם ה' אלוקייך"
מעלים על הכתב דברים שישארו חקוקים לזכרון עולם. לדעת ולהודיע כאשר היינו בימי הצער והרדיפות הקשות שעברנו, בא אלינו אדם מבני עליה בניו יורק, שזכה להסתופף אצל קדושי עליון בדורות הקודמים, וזכה להיות חלק ממחזיקי עולם התורה. ודיבר וסיפר לנו על מור זקננו הקדוש ״בבא סאלי״, שזמן זה יומא דהילולא וכך מהדברים האלו יושפע שפע רב מכל העולמות.
היינו בימים הראשונים שיצא כל הצער הגדול, ובא אלינו אותו אדם ירא השם ונתן לנו חפץ קדוש, שנתן לו הבבא סאלי זצוק״ל. וסיפר לנו שהיה לו שותף וביחד כמה שנים עשו חיל בעסקים, וקנו בניינים במנהטן והבניינים נהיו שווים ממון רב, ופתאום השותף נהג בו שלא ביושר וגנב לו את רוב העסק.
בצר לו נסע לארץ הקודש, להתייעץ ולהתברך מקדושי ארץ ישראל ולקבל עצה מה לעשות ונכנס לבבא סאלי זצוק״ל.
בבא סאלי אמר לו, דבר ראשון מהיום לא יהיו לך יותר שותפים, כי הטוב שבשותפים שותפו של עמלק. ודבר שני, בשום אופן אם השותף היהודי לא ירצה דין תורה, אל תתבע אותו בערכאות של גויים. וגם אם תאבד את כל הכסף, הקב״ה הוא נותן הפרנסה, ישלח לך ממקום אחר.
סיפר לנו היהודי הצדיק שחזר לניו יורק והיה קשה לו. הוא היה צעיר בימים וכל כספו היה שם, ממון רב. איך יעשה בלי לתבוע ואיך יעשה מהיום בלי שותפים. הלך וניסה להסתדר עם השותף, אבל השותף כפר בהכל ולא הסכים להסתדר בשום אופן.
אחרי לבטים גדולים, קיבל על עצמו ללכת בעצת הצדיק וכשהשותף התעקש לא להסתדר ולא דין תורה, ויתר על הכל ויצא חסר כל לדרך חדשה.
מאותו היום הוא עלה מעלה מעלה והשותף ירד מטה מטה, הוא זכה לעשירות עצומה והשותף איבד את משפחתו, את כספו ומת בקיצור ימים.
וכבר אמרו רבותינו, ארור עושה מלאכת חבירו רמיה. וזה יסוד גדול בחיינו, להתרחק מכל ענין של ערכאות, כי שורש דין שלא על פי ההלכה, פגום פגם גדול ומכחיש כוח פמליה של מעלה.
וידועה הגמרא (גיטין פח) על הפסוק ״אשר תשים לפניהם״ דורשת הגמרא, שאסור לדון לפני ערכאות של גוים. והגמרא דורשת, שלא רק ערכאות של גוים אסור, אלא שגם גר, פסול מלהיות דיין. ודורשת הגמרא ״מקרב אחיך תשים עליך מלך״ והגמרא (קדושין עו) דורשת, כל משימות שאתה משים, לא יהיו אלא מקרב אחיך, וכל שכן שאסור לדון לפני גוים.
והנה קשה, מצאנו בשמעיה ואבטליון שהיו גרים, והיו דנים את עם ישראל. ואיך אפשר? הרי היו גרים.
ותירצו רבותינו הקדושים זצוק״ל, דהאיסור בגר הוא על המינוי, ואם אין בעם ישראל גדול בתורה כמו הגר, בבחינת ״בי מלכים ימלוכו״ (משלי ח טז) ובחינת שגדול הדור נחשב רבו המובהק של כל אחד מישראל. ואפילו לא למד אצלו תורה, מכיון שהתורה עשתה את האדם לרבו המובהק של כל ישראל, והדבר לא תלוי בבחירה של בני ישראל, אל התורה שלמד, והקב״ה מינה אותו להיות רבו והדיין של עם ישראל כשמעיה ואבטליון.
וזהו יסוד עצום, שהתורה שלומד האדם ומגיע להשגות עצומות, מקנה לו כח להיות רבנן של כל ישראל והדיין של כל עם ישראל, גם אם לא למדו תורה, וגם אם הוא גר.
והנה ידועים דברי רבנו הרמב״ן (בראשית לד י״ג) שמדבר בענין הדינים שנצטוו בהם הגויים, שזו אחת משבע מצות בני נח. ודעת רבנו הרמב״ן, שהדיינים של הגוים צריכים לדון על פי דיני ישראל. וכמו שאומר הרמב״ן וזה לשונו, ציוה אותם בדיני גנבה ואונאה ועושק ושכר שכיר ודיני השומרים ואונס ומפתה ואבות נזיקין וחובל בחברו ודיני מלוה ולווה ודיני מקח וממכר וכיוצא בהן, כענין הדינים שניצטוו ישראל ע״כ.
אם כן, הגויים חייבים לדעת כל ה״שולחן ערוך״, ״חושן משפט״ עד שיתכן מציאות, שיהיה הגוי בקיא בדיני ישראל, יותר מדייני ישראל. וכמו שכותב רבנו הרמח״ל זצוק״ל, שמצא גויים בקיאים בכל כתבי רבנו האר״י ז״ל. ועם כל זאת, אסור ליהודי ללכת לערכאות של גוים, וכל שכן היום בדורנו, שהמשפט של הגוים אינו על פי השולחן ערוך, וכמה נזקים נגרם למלכות שמים וחילול הקודשים וקדושי ישראל, חמץ בפסח, ואת אשר אסרת, התירו ואת אשר התרת, אסרו.
וישתדל האדם בכל כוחו, להתרחק מערכאות שלא על פי תורתנו הקדושה. ואף שהיום מנסים לטשטש הקודשים ולבנות עולם חדש, וכבר אמר רבנו ה״חתם סופר״ זצוק״ל, שחדש אסור מן התורה, וכל ענין ערכאות פוגם במלכות שמים.
וכבר ראינו איך במקום שאין דין למטה, יש דין למעלה.
ודברי אותו אדם ישיש מניו יורק הולכים איתנו כל חיינו, ודעתינו לא נוחה גם במחלוקת בין שותפים, ונזק כספי, ״השלך על השם יהבך והוא יכלכלך״.
ואפילו שיש היתר של גדולי ישראל, אם יש אומדנא ידועה לרבים, שלא תועיל תביעה בדין תורה, שמותר ללכת לערכאות, בכל אופן ״תמים תהיה עם השם אלוקיך״ וישאיר הכל בידי שמים. ואין אדם נוקף אצבע למטה, עד אשר גוזרים עליו מלמעלה.
ולתקן באנו ולא לקלקל, וכמה נזקים וחורבנות נגררים ממעשים אלו, לשון הרע ושפיכת דמים, הוצאת שם רע, הולך רכיל ועוד ועוד.
ו״על הכל יביא אלוקים במשפט״ וגם אם רואים שעבר זמן, ורשע וטוב לו, זה רק לשעתו. וכאשר מגששת השעה, נותן לרשע כרשעתו ומהשם יבוא הטוב וארצנו תתן יבולה.
יאשיהו יוסף.
