שבת מברכין, ראש חודש אלול, פרשת ראה
באחד הימים הגשומים, יצא עני לחזר על הפתחים ולהביא טרף לביתו. מחמת הגשמים התלכלכו נעליו בבוץ.
הוא נכנס לבית עשיר אחד – הריצפה הייתה מרוצפת באבני שיש לבן ויקר, וכשדרך העני על הריצפה, צעק עליו העשיר בקול גדול: "לכלכת את הריצפה בבוץ וטיט, צא מיד מביתי" וציווה למשרתיו להכותו ולגרשו
החוצה.
אולם העני סירב לצאת ואמר לעשיר: "ברצוני לומר לך קודם מספר מילים – בכל יום אנו אומרים בברכת 'ברוך שאמר': 'ברוך מרחם על הארץ ברוך מרחם על הבריות' – אנו משבחים את הקב"ה שמרחם גם על הארץ וגם על הבריות. והלא האדם צריך ללמוד ממידותיו של הקב"ה, ועתה ראיתי שלמדת מהקב"ה רק לרחם על הארץ, כי צר לך שהתלכלכה רצפתך, אבל היה לך גם לרחם על הבריות ולרחם עליי…"
כששמע העשיר את הדברים התבייש ונתן לו צדקה הגונה…
"כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן" (דברים טו', ז')
לכאורה תיבות "באחד שעריך" נראות מיותרות. ועוד, מדוע אמר הכתוב "בארצך", וכי מצווה הצדקה תלויה בארץ, והרי גם בחוץ לארץ צריך לקיים מצוות צדקה?
התורה הקדושה רומזת לעשיר שיש לו ארץ טובה הן לדירתו והן לכרמו ותבואותיו, והנה הוא חס על הארץ לעבדה ולשמרה, לנקות את דירתו, לקנות לו רכב מפואר אשר מצחצחו בכל שבוע מבפנים ומבחוץ, ועם כל זאת איך לא יחוס על בריה שהיא בדיוק כמוהו, איך לא יחוס ויזון ויכלכל אדם השווה לו, אומנם דל אמצעים, אך נברא בצלם אלוקים כמוהו…?
עני המחזר על הפתחים, דופק וצועק בשעריך לבקש ממך צדקה, באותו הרגע תביט בארצך אשר ה' אלקיך נותן לך, על ביתך הנאה, על השיש המבריק, על הרכב החונה, וכשם שאתה חס עליהם לשמרם, לנקותם וליפותם היטב, כך אל תכווץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון.
עלינו לחוס על האחר באותו האופן בו אנו חסים על רכושנו, ואף יותר… ואם נעשה כך לא נזדקק למתנות בשר ודם והלוואתם כי אם לידו הרחבה, העשירה והפתוחה של בורא עולם…אמן ואמן 🙏🏻
