לרפואה שלימה ובריאות איתנה לאימי מרגלית בת גוהר
אדם אחד נצרך לאחד מעשירי העיר. מעולם לא ראהו ולא פגש בו, רק שמע את שמעו, ואת רוב עושרו וכבודו.
הלך האיש למעונו של העשיר ונפעם ממראה עיניו. החומה והשער הענק, הגינה וערוגות הפרחים. שדרה רחבת ידיים הובילה אל מדרגות הארמון, והללו הוליכו אל הטירה הענקית.
ביד רועדת נקש על דלת הכניסה. הדלת נפתחה אל טרקלין רחב ידיים, מואר בנברשת גדולה שהאירה את התמונות היקרות שעל הקירות. דמות הדורה ניצבה לפניו ושאלה לרצונו. "אני… רציתי לשוחח עם בעל הבית, בבקשה" אמר האיש בהתרגשות.
"אני הוא בעל הבית" ענהו ביהירות, "מה מבוקשך?"
לפתע נשלחה יד מאחור, לפתה את צוואר האיש שבטרקלין, וקול לועג נשמע: "האתה הוא בעל הבית?!"
האיש התגמד והתמזער, עיניו התגלגלו בחוריהן והוא גמגם: "סליחה, אדוני, אך לצון חמדתי…"
יצא האלמוני מבין הצללים ואמר: "אל תשים לב אליו, אינו הוא אלא אחד מהמשרתים, בוא נא עימי ללשכתי, ואשמע את אשר בפיך" אמר בעל הבית לאורחו…
אנחנו רואים בפרשת שפרעה מלך מצרים עשה עצמו כאלוה, התפאר ואמר: "לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי – אני יצרתי את עצמי, אני ואין עוד מלבדי, מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ?"
לפתע לפתה יד אדירה את צווארו והקב"ה – בעל הבית של העולם, הנחית עליו את המכות בזו אחר זו, עד שידע שאינו יכול לעמוד בפני אצבע אלוקים ויד ה'. עד שלבסוף הודה ואמר: "ה' הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים" (שמות ט', כז')
ברוך ה' זוכים אנו להצלחות, כל אחד בתחומו, כל אחד עם משפחתו, כל אחד בעיניינו. לעיתים מתגאים אנו ומייחסים את ההצלחה אלינו, לזכותינו, לחכמתינו ולכישורינו.
אמר רבי מנחם מנדל מקוצץ: *"מי שאינו רואה את המקום בכל מקום, אינו רואהו בשום מקום!"*
אם אתה לא חש את מציאות ה' בכל מעשה או בכל מקום בו אתה נמצא, דע לך שאין הוא שם ליבו אליך, וממילא חושב אתה כי כוחך ועוצם ידיך עשו את הכול, או מזלך הטוב סייע לך…
אם רוצה אתה סיוע בכל מעשיך, חייב אתה לדעת שבורא עולם איתך, בכל מקום ובכל צעד, לתת לו את השבח, לומר בקול "ה' הוא האלוקים" ולהכניס אותו בכל מעשה שלך.
יש בך כוחות רבים לשנות, ליצור ולהשפיע, אולם ללא עזרה משמים ספק אם יכול אתה לחצות את הכביש…
נכניס את הבורא אל היום שלנו, לפני תחילת מעשה נאמר בעזרת ה' ובסיומו נשבח ונאמר תודה לה', הרי אז תעטוף אותך יד גדולה, מחבקת וחמה, ידו של בורא כל העולמות… אמן…
