באחד הימים ראה רבי לוי יצחק מברדיצ'ב( סנגורן של ישראל)יהודי מפשוטי העם, שנשמטו לו התפילין של ראש בגמר התפילה, וכמעט נפלו על הארץ. היהודי גילה זריזות ותפס את התפילין בעודן באוויר, והחל לנשקן בלהט ובשמחה רבה.
נשא רבי לוי יצחק את שתי ידיו כלפי מעלה, וקרא בהתרגשות: "ריבונו של עולם! הרי גם אתה כביכול מניח תפילין, כפי שהורו לנו חכמינו הקדמונים במסכת ברכות, והנה זה רבות בשנים, שהתפילין שלך – עטרת תפארת ישראל – נפלו לארץ. וכיצד אתה
רואה את 'תפיליך' – את ישראל עמך, נתונים ללעג ולקלס, כשהם נרדפים ונרמסים בגלות המרה כטיט חוצות, והנך מחשה ושותק?!
הלא תעשה, ריבונו של עולם, לישראל – 'תפיליך' – מה שעשה זה עתה יהודי פשוט זה לתפילין שלו…?
כתוב בפרשתנו…
"וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם" (דברים יא', ח')
בורא עולם ציווה את עם ישראל להניח תפילין בזרוע ובראש ובכך לקשר אותנו אליו, קדושתן גדולה כמעט כספר תורה, ועל כן נזהרים בהן מאד לבל יפלו חלילה ארצה…
עם ישראל נקראו קדושים כפי שכתוב: "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹקיךָ וּבְךָ בָּחַר ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (דברים יד', ב')
אם כל יהודי הוא קדוש, וקדושתו גדולה יותר מהתפילין, עלינו להתייחס אליו כמו תפילין ואף יותר…
אם חלילה ראית יהודי שנופל, שנמצא במצוקה, גש אליו, תנסה לדבר על ליבו, להרים את מצב רוחו, הלא אם היית רואה תפילין על הרצפה מיד היית רץ להרימן ולנשקן.
אם נזכה להתייחס לסביבתנו כפי שאנו מתייחסים לדברים היקרים לנו, שהם דוממים ואין להם רגשות וכאב לא יודעים מהו, נוכל "להכריח" את בורא עולם להרים אותנו מעלה מעלה, להוציא אותנו מאפילה לאורה, מחושך לאור גדול.
ועל זה אמר הרב שלמה קרליבך: "לא כל יהודי הוא קדוש, אבל כל יהודי הוא קודש קדשים".
ויהי רצון שבאמת נכבד כל יהודי ועל ידי זה נרבה האהבת חינם ויבוא במהרה מלך המשיח אמן.
